אני אדבר בקיצור. אני קודם כל רוצה לשים את האצבע על עיוות מושגים שכל הזמן משתמשים בהם, תורתו אומנותו זה מי שלומד על מנת לעשות, הירושלמי אומר שמי שלומד שלא על מנת לעשות מוטב היה שלא היה בא לעולם. מי שלומד על מנת לעשות זה תורתו אומנותו, השאר זה לכל היותר מגזרו אומנותו ואין סיבה שיהיה פטור למגזרו אומנותו. דיברנו על ביקורת כל הזמן, אם צריך לספור ולשים לב ולשים את האצבע מי מגיע ומי לא מגיע לאן שהוא, הרשות לכל אדם לקפח שוקיו ולחטוף מהשוטרים מכות נתונה רק במלחמת רשות, לא במלחמת מצווה. במלחמת מצווה הכול יוצאים ואנחנו יודעים את זה. הרמב"ם מגדיר מלחמת מצווה לעזרת ישראל מיד צר, אין ספק שזה המצב. במלחמת המצווה לא שואלים, חבר הכנסת אזולאי, כמה ג'ובניקים יש בקריה, כמו ששאלת. לא, אתם צריכים להיות הראשונים שנחלצים לעזרת אחיכם הגיבורים. אתם צריכים להיות הראשונים שמקיימים את מלחמת המצווה הזאת, אתם צריכים לקרוא 'אחריי', אתם צריכים לקרוא 'מי לה' אליי', כמו מתתיהו, זה מה שאתם צריכים לקרוא, להיות הראשונים, לא לספור כמה תל אביבים משתמטים, איך החוק יחייב ערבים לשרת שירות אזרחי או משהו כזה, או כמה ג'ובניקים יש בקריה, אתם צריכים להיות הראשונים. אני גם לא מכירה שום מצווה אחרת שבודקים תנאים מקדימים, אם זה כן מסתדר, אם זה לא מסתדר, אם בדיוק שומרים על השבת והכשרות וההפרדה המגדרית, ואני לגמרי בעד, אני לגמרי בעד לשמור על כל הדברים האלה במסגרת הצבאית ובוודאי כשהצבא עושה את זה עכשיו בחטיבת חשמונאים, וחייבים לעשות את זה אולי כפקודות מטכ"ל או כל דבר אחר, אבל ממתי כתנאי מקדים לקיום מצווה שואלים שאלות? קודם כל צועקים 'אחריי', קודם כל צועקים 'מי לה' אליי'. אתם רוצים קודש? חייב להיות קודש בצבא, תעשו אותו, תתגייסו. האיש שלי הפרטי היה בחור ישיבה, למד בישיבת הסדר ואחרי זה התגייס ועשה שירות מילואים פעיל וקרבי עד גיל 65, כולל עשרות ימים כשהוא הוקפץ בצו 8 בשמחת תורה. למעלה מחודשיים בשירות מילואים פעיל, כי ככה, זוהי דרכה של תורה, זה תורתו אומנותו. אני בטוחה שהתנהלות אחרת היא בעוצמה גדולה חילול ה'. לא ברור לי איך אתם מרשים לעצמכם לעשות חילול ה' נוראי כזה, שיגידו במקום אשרי אביו שילדו, אשרי אביו שלימדו תורה, יגידו אוי לאביו שילדו, או לאביו שלימדו תורה כזאת. התורה היא תורת חיים שדורשת להתגייס למלחמת מצווה כמו שהיא דורשת לאכול מצה ולשמור שבת ולבנות סוכה. אני אסיים דווקא בציטוט מהפטרת פרשת השבוע שעבר בהשאלה. שם נאמר, צו לצו, זעיר שם זעיר שם. אין לנו זמן לזעיר שם זעיר שם בצווים, הצו לצו צריך להיות גורף, הוא צריך להיות אישי. אין לנו זמן לזעיר שם וזעיר שם. וגם הסנקציות צריכות להיות אישיות ופה אני אתחבר ל-26י, הסנקציות לא יכולות לפקוע בדיוק כשהן מתחילות להיות רלוונטיות. כלומר הסנקציה של הוצאת רישיון נהיגה ואיסור יציאה מן הארץ לא יכולות לפקוע בגיל 23 כשזה נהיה רלוונטי, והסנקציות של סבסוד מעונות, הנחות בדיור, הנחות בביטוח לאומי, לא יכולות לפקוע בדיוק כשהן מתחילות להיות רלוונטיות בגיל 26.

תקרא מאמר של היסטוריון צבאי שאומר במפורש בחוברת שהוצאנו שגם בכפייה בהחלט חיילים משרתים.